פסק-דין בתיק ב"ל 30190-10-12

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.8.2012  (להלן - הועדה).

2.         הוועדה התכנסה לצורך קביעת שיעור נכות של מערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 2.2.2010, במהלכה נפגע בצוואר ובגב התחתון. הוועדה קבעה כי לא נותרה למערער כל נכות צמיתה. מכאן הערעור שלפני.

3.         טענות המערער :

א.        הוועדה לא ערכה בדיקה כראוי, לא בחנה ולא רשמה את טווחי התנועה שנבדקו.

ב.         החלטת הועדה אינה ברורה ולוקה בחסר. כך, למשל, הועדה מציינת כי כפות ידיו של המערער "מגיעות לגבול עליון של שליש תחתון..." אך לא ברור לאיזה איבר מתייחסת קביעה זו ואם אכן מדובר בשליש התחתון של השוק. כן מציינת הוועדה את מדידת היקפי השרירים אך לא מציינת איפה נמדדו היקפים אלה במדויק.

ג.         הוועדה התעלמה  מבדיקות מעקב בקופת החולים המצביעות על פגיעה נוירולוגית.

ד.         החלטת הוועדה לוקה באי סבירות, שכן בעוד ממצאיה זהים לאלה של ד"ר סלטי מטעם המערער - הרי שמסקנתה הסופית בדבר העדר הגבלה שונה.

4.         טענות המשיב :

            א.        טענות המערער בדבר דרך ביצוע הבדיקה הינן טענות שברפואה.

ב.         הוועדה התייחסה באופן נאות לחוות-הדעת של ד"ר סלטי ובניגוד לנטען ממצאיה שונים מאלה של נותן חוות-הדעת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.         באשר לדרך ביצוע הבדיקה - המערער קובל על כך כי הוועדה לא ציינה את טווחי התנועות במעלות, באופן שפוגם לדעתו באפשרות העברת הביקורת על החלטתה.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה מצאה את הממצאים הבאים:

" מתהלך ללא צליעה וללא עזרת אביזרים אורטופדיים, מתפשט מתלבש ללא עזרה, יושב בזוית °90, עולה ויורד ללא עזרה על מיטת הבדיקה, תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות, אין ספזם שרירים, SLR  שלילי דו צדדי, כח גס תחושה והחזרים תקינים, יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות עם כאבים כשכפות ידיו מגיעות לגבול עליון של שליש תחתון. היקף שרירי הירכיים 40 ס"מ דו צדדי ושוקיים 48 ס"מ דו-צדדי".

6.         מדובר בפירוט מספק של בדיקת טווחי התנועה ושל כלל הממצאים הנדרשים לצורך הכרעה בשאלת הנכות בעקבות הפגיעה בגב. אין כל חובה שבדין לציין את טווחי התנועה במעלות דווקא, ובלבד שניתן להבין מהם ממצאיה של הוועדה, כפי שניתן לעשות במקרה כאן (תנועות סיבות והטיה לצדדים מלאות, יושב בזוית °90, ועוד). בדומה, אין לקבל את הטענה כי הוועדה מחויבת בציון המיקום המדויק של מקום ביצוע בדיקת היקפי השרירים. לא זו בלבד שמדובר בטענה שברפואה, אלא נדמה כי העיקר בהקשר זה הוא כי הממצאים בשתי הרגליים זהים, ואין לייחס חשיבות מרובה למיקום המדויק של ביצוע הבדיקה.

7.         על אף שהוועדה הסתפקה בציון " יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות עם כאבים כשכפות ידיו מגיעות לגבול עליון של שליש תחתון" - אין באמור כדי להוות פגם משפטי כטענת המערער. ניתן להבין כי כוונת הוועדה הוא לגבול העליון של השליש התחתון של השוקיים.

8.         לא מצאתי כי התייחסות הוועדה למכתב הרפואי של ד"ר סלטי מיום 29.5.2012 לוקה בחסר. הוועדה ציינה באשר למכתב זה כי לא מצאה בבדיקתה את הממצאים המתוארים במכתב זה. ואכן, עיון במכתבו של ד"ר סלטי מעלה כי מצא ספזם שרירים (אותו לא מצאה הוועדה) וכן מצא הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון ובבדיקתו הגיע המערער בכפיפה לפנים עם קצוות האצבעות עד השליש המקורב של השוקיים (בעוד בבדיקת הוועדה הגיע עד השליש התחתון של השוקיים).

9.         כן לא מצאתי לקבל את טענת המערער באשר לתחום הנוירולוגי. הוועדה אינה מחויבת בהתייחסות מנומקת ומפורטת למסמכים קופת-חולים. בתחום הנוירולוגי נערכה בדיקה, והוועדה בחנה את הכח הגס, ההחזרים והתחושה, כעולה מסעיף 21 לפרוטוקול הדיון.

10.       אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.